שישי בצהריים. אתם עושים קניות בסופרמרקט. מלא אנשים. ומכולם, דווקא הילד שלכם, שאיבד סבלנות, שוכב על הרצפה וצורח. רבים מכם ודאי חוו את הסיטואציה הזו, או אחת אחרת, מתסכלת לא פחות, כי כשאתם הורים, ברוך השם, לא חסר.
ילדים הם ילדים: הם מאבדים עניין ואין להם כוח לכל מיני דברים ובמיוחד לשיעורי בית, ולפעמים הם בוכים ועושים בעיות בגן או בבית הספר. אבל אצל חלק מהילדים זה לא עניין של משמעת, אלא מדובר בסימנים מעידים לבעיה נוירולוגית. איך מבדילים? ד"ר מלי דנינו, מנכ"לית אגודת ניצן, לקידום ילדים, מתבגרים ובוגרים לקויי למידה, הסתגלות ותפקוד, מצביעה על כמה סימנים שיכולים להצביע על בעיה אצל הילדים:
1. ילדים שמגיבים בעוצמות חזקות, מתפרצים בקלות ובוכים יותר
2. קלאמזיות- ילדים שנופלים, מבלגנים ומתלכלכים הרבה
3. קושי בהרדמות נוכח אנרגטיות גבוהה וקושי לקום בבוקר
4. נטייה לשכוח דברים ופיזור
5. בעיה של ויסות חושי, למשל ילדים שהבגידם מציקים להם או שקשה להם לשמוע רעשים חזקים, כמו זיקוקים
6. רדיפה אחרי הריגוש הבא ואחרי סיכונים
7. חוסר שקט ומנוחה; היפראקטיביות וקופצניות
8. קושי להתרכז בדברים שלא מעניינים אותם, בייחוד בבית הספר.
ד"ר דנינו מדגישה, כי גם אם לעיתים הילד מרוכז לזמן רב, זה לאו דווקא אומר שאין לו בעיית קשב וריכוז: "כשיש גירוי חזק, כמו משחק מחשב, הם יכולים להיות מרוכזים מאוד. זה מבלבל, כי ההורים חושבים שזה אומר שאין להם בעיית קשב, אבל למעשה, אם הילד מרוכז כל כך עד שממש קשה לו לשים לב לדברים אחרים שקורים סביבו - זה סימן נוסף להפרעת קשב".
מה ההבדלים בין בנים לבנות?
"הבעיות באות לידי ביטוי באופן שונה. בדרך כלל, בנים הם יותר היפראקטיביים ונוטים להפרעות התנהגות, ואילו הבנות הן יותר חולמניות, ולכן לוקח זמן לאתר את הבעיה אצלן".
למה חשוב לזהות את הקשיים האלה בגיל צעיר?
"המודעות של ההורים משמעותית מאוד, מפני שחשוב להבחין בין ילדים שצריך להציב להם גבולות לבין ילדים שיש להם בעיה נוירולוגית. הם לא 'עושים דווקא', אלה הם ילדים שצריך לחבק אותם ולהרגיע, כי הם חווים את העולם באופן כאוטי ומוצפים בגירויים. ההתנהגות שלהם מזמינה תגובות שליליות של הסביבה, אבל הם צריכים שיעטפו אותם ושייתנו להם להבין שהכול בסדר".
מתי נכון לגשת לאבחון?
"ברחוב המקרים, אנחנו ממליצים לא לאבחן לפני גיל בית הספר, כי בגן, כשלהשתולל זה דבר לגיטימי, הקשיים האלה פחות באים לידי ביטוי. אבל כמובן שיש מקרים חריגים, למשל ילד עם קשיים חמורים בהירדמות או התפרצויות זעם קשות, ואז אפשר לאבחן אפילו בגילאי 4-3".
"בכל אופן, לפני שפונים לאבחון, צריך לשמוע מיותר ממקור אחד שיש בעיה", אומרת ד"ר דנינו. "למשל, בבית הספר ובבית, או בבית הספר ועם חברים. אם מדובר במוקד אחד בלבד - ייתכן שהבעיה היא נקודתית".
כיצד בוחרים את סוג האבחון?
"אנחנו שומעים מההורים ומבית הספר מהן הבעיות, ולפי זה מבינים איזה אבחון נדרש. בדרך כלל נתחיל באבחון להפרעות קשב, ואז נבדוק האם יש גם לקויות למידה, כי הם נוטים ללכת יחד. את כישורי הלמידה בודקים בעזרת אבחון דידקטי, שבוחן, בין השאר, יכולת לרכוש שפה, דבר שמשפיע מאוד על התנהלות הילד בכיתה. בנוסף, לעיתים נבצע אבחון פסיכולוגי, שבודק בעיות רגשיות ואיי-קיו, או אבחון פסיכו דידקטי, שזה שילוב של שניהם".
כיצד ניגשים לקשיים כאלה?
ד"ר דנינו מציעה סוגים שונים של טיפולים אלטרנטיביים שכדאי לנסות בגילאים צעירים:
- פעילויות ספורטיביות (כמו שחיה או ג'ודו), שעוזרות לוויסות טוב יותר
- טיפול עם בעלי חיים (כמו רכיבה על סוסים) המסייע בפיצוח רגישות
- טיפול באומנות
- טיפולים קבוצתיים, שמעודדים את התפתחותם של כישורים חברתיים אצל הילדים
- חוגים שונים
- טיפול פסיכולוגי
"בגיל הרך, החלק המשמעותי הוא הדרכה הורית. חשוב להיות ערים לילד ולבדוק יחד איתו מה מתאים לו, וחשוב גם לוודא שמדובר במטפל מוסמך", מסבירה ד"ר דנינו. "אם הבעיה חמורה אפשר להגיע לפסיכיאטר ולבדוק טיפול תרופתי, אבל זה נדיר".
"בשורה התחתונה, למעורבות של ההורים יש משקל מכריע", מסכמת ד"ר דנינו. "כשההורים מכילים את הילד, הרבה יותר קל לו להתמודד במצבים שונים ולרכוש כישורים חברתיים. בלי התמיכה וההכוונה, הם יכולים להישאר מאחור, למרות שהם אינטליגנטים ומוכשרים מאוד, חלקם גם מחוננים. פשוט צריך לרתק אותם".
