1. שימו לב קודם לעצמכם ההורים – מכירים את ההנחיות שנותנים בזמן טיסה? שבמצב חירום על אף הנטייה לרוץ לשים את מסיכת החמצן על הילד, מבקשים מאיתנו דווקא לפעול בניגוד לאינסטינקט ולהקפיד לחבוש את המסיכה קודם עלינו, לנשום סדיר ואז לגשת אל הילדים. מכירים? אז ככה גם עכשיו ביתר שאת אפילו.
לפני שתיגשו אל הילדים, בואו נעצור לחשוב רגע עלינו, ההורים. כדי לשמור עליהם ולעזור להם אנחנו חייבים קודם כל לעזור לעצמנו. לשמור על הנפש שלנו כדי שנוכל להזין בטוב גם את הנפש שלהם. תרגיל קטן – ערכו רשימה של 5 דברים שעושים לכם טוב ושתוכלו ליישם בזמן המלחמה, דברים שישמשו כמטען קטן (אבל משמעותי) עבורכם. דברים שאם תעשו אותם הם ישמחו לכם את הלב, ייתנו קצת אוויר ויביאו אתכם אל התפקיד ההורי שלכם מול הילדים בצורה טובה יותר.
חשוב מאד בתקופה הזו להעניק גם לעצמנו, ולא, זה לא אומר שלא אכפת לנו או שאנחנו לא פטריוטים או אדישים למה שקורה. הפוך. כדי שנוכל לתת לאחרים אנחנו חייבים קודם להזין אותנו. להטות קשב רגע למה אנחנו צריכים, למה נכון או לא נכון לנו מתוך ההבנה שהורה טוב לילדים הוא הורה שטוב גם לו.
2. שימו לב להיכן המחשבות שלכם נמצאות – במעגל הדאגה או במעגל ההשפעה?
בימים האלה אנחנו חווים את הרגשות הכי קשים שכבני אדם אנחנו יכולים להרגיש: כאב, חוסר וודאות וחוסר אונים. תחושות האלה ממלאות את מעגל הדאגה. המעגל הזה לא בריא לנו ומכיל את כל הדברים שאנחנו דואגים לגביהם ושאין לנו יכולת להשפיע עליהם. ומכיוון שאין לנו שליטה עליהם ואין שום פעולה שאני יכולה לנקוט כדי לשנות ולגרום לשינוי באותם התחומים.
למרות מחשבות הדאגה המציפות, בתוך מעגל הדאגה הגדולה נמצאת נקודה אופטימית שבה חשוב להתרכז שנקראת מעגל ההשפעה והיא כל הדברים שאנחנו תופסים שיש ביכולתנו להשפיע עליהם ולשנות אותם. גם אם בקטן, גם אם בדלת אמותינו, בבית שלנו, עם בן או בת הזוג, עם הילדים, בקהילה, עם חברים וכו'…
מיקוד בהשפעה עוזר להגדיל וודאות ואונים (במקום להרגיש חוסר וודאות וחוסר אונים) וזה מאד משמעותי כשאנחנו הורים כי כשאנחנו במעגל הדאגה זה משפיע עלינו, על מצב הרוח שלנו , על הסבלנות שלנו ועל היכולת שלנו לשמש דוגמא ולהיות הורים מספיק סבלניים במצב שדורש המון אורח רוח.
המטרה: להגדיל באמצעות המחשבות הטובות והמעשים הטובים שלנו את מעגל ההשפעה – ככל שנגדיל את מעגל ההשפעה יקטן אוטומטית גם מעגל הדאגה.
התמקדו בפעולות שנמצאות בשליטה שלכם: צרו אווירה נעימה ורגועה עד כמה שניתן בבית, אוכל טעים, משחקים, ארגנו את המרחב המוגן כך שהשהות בו תהיה חמימה ונעימה, הכניסו הומור ושחררו לחץ לגבי לימודים או משימות, תנו לימים האלו לזרום ברוגע עד כמה שניתן.
3. ספרו לילדים על המציאות כמו סיפור שמתאים לגילם
דברו עם הילדים בגובה העיניים – הם צריכים הסבר פשוט וקונקרטי, ללא תיאורים ארוכים, שיעשה את העבודה. המסר המוביל צריך להיות מנרמל – הסבירו להם שכמו שלפעמים יש ריבים בין אנשים כך גם יש לעיתים מריבות בין מדינות, ואחרי הריב יבוא השקט מחדש. זה מעציב ולא נעים אבל זה קורה מדי פעם והדבר החשוב הוא שאנחנו יכולים לכך. הדגישו את העיקר: שהמדינה שלנו היא מדינה טובה מאד וחזקה, העם שלנו חזק ויכול. הצבא שלנו חזק ואנחנו כמו תמיד ננצח והשקט והרוגע יחזרו.
ילדים לא צריכים ולא יכולים להכיל את הזוועות שהן רוע טהור שאפילו אנחנו המבוגרים לא מסוגלים לשאת, אז הם בוודאי לא צריכים לשמוע את פרטי הפרטים וזה התפקיד שלנו לתת להם מידע מספיק שיהיה הגיוני ויסביר את המצב ומצד שני שומר על נפשם.
מה כן נדגיש? הדגישו בפני הילדים שהם מוגנים ובטוחים ושכל עוד אתם יחד הכל טוב, ספרו להם על הרוח שלנו ועל הכוח שלנו יחד כעם ושהטוב תמיד מנצח. רצוי וכדאי לספר לילדים על כיפת ברזל ועל הדרך בה היא מגנה עלינו כמו בסרטון המצורף או שלל אחרים שקיימים ברשת ומותאמים לילדים.
4. משפחה היא צוות, אפשרו ועודדו את הילדים לקחת חלק בשגרה היומיומית
במצבי שגרה וגם במצבי חירום יש חשיבות גבוהה לעבודת הצוות של משפחה (עם ילדים בכל גיל) – רוב מה שקורה קורה מעל הראש של הילדים, אנחנו ההורים שרויים במתח ולחץ ויוצא שממטירים עליהם הוראות והנחיות, מתפקדים ומתקתקים – אבל הילדים מצידם לא תמיד מבינים מה קורה ומכיון שהם ילדים יוצא שהם מצידם מתחילים להפריע ולריב ביניהם, אנחנו בתגובה מעירים להם, מה שגורר ויכוחים גם ביננו ויוצר אווירה של לא מעט מתח שמוסיפה על המתח הקיים.
5. זכרו שילדים (בכל גיל ובכל מצב) זקוקים להרגיש שהם חלק מהבית, אם אנחנו ההורים ננהיג את הדרך הם ישמחו לתרום את חלקם. כן, זה לא יהיה מושלם, אבל זה יהיה, וזה מה שחשוב.
איך עושים את זה? מנהיגים שיחה משפחתית עם הילדים שכוללת שיתוף, התייעצות ובקשת עזרה מהם (כל אחד לפי גילו ויכולתו) שיח כזה מעלה מאד את תחושת הערך של כל אחד מהילדים ויוצר אווירה של "ביחד" שמאד חשובה בכלל ובעיתות חירום בפרט. נסו לבנות יחד איתם שגרת יום מסודרת: כדאי לקום בבוקר בשעה קבועה; לא להישאר בפיג'מה, כולם מתלבשים, לא נותנים לכלים להיערם בכיור ולבית להגיע לכאוס, לא יוצרים תחושה של 'סוף העולם' ומשתדלים להיות ממוקדים יחד עם הילדים במעגל ההשפעה – אין כמו תרומה ועשייה בכל גיל להעלות את מצב הרוח וההרגשה הטובה ואפשר גם להנהיג "מעשה אחד טוב ביום: שיחת טלפון לסבתא/בן או בת דוד, חברה/ה, אפיית עוגות , אריזת חבילות או ציור ציורים לחיילים וכו'. ילדים עושים הם ילדים שמחים ובריאים בנפשם (זה נכון גם לגבי מבוגרים).
6. תנו מקום לשיח ואפשרו לילדים לשתף לגבי הרגשות שלהם
אפילו שנדמה שאולי הם קטנים, שהם לא ממש מבינים והדברים עוברים לידם בקלות ולא ממש נוגע בהם, בשיח פתוח ומאפשר צפות לא מעט מחשבות,רגשות, חששות ופחדים שהסתתרו מתחת לפני השטח, כאלו ששמעו מחברים, כאלו ששמעו מהסביבה, כאלו שאולי דמיינו בעצמם. ילדים, בכל הגילים, עדיין חסרי ניסיון חיים ולכן הם משלימים את התמונה בראשם בעצמם, אך לא תמיד באופן נכון ולכן לבית שיש בו שיח פתוח ולתפקידנו ההורים במתווכי מציאות יש חשיבות בלסייע להם להשלים את התמונה ולהבין את המציאות באופן בונה יעיל וחיובי. אני ממליצה להורים, גם אם הילדים מראים "קוליות" לאפשר להם ולנרמל שזה בסדר לשתף, תשאלו אותם שאלות פתוחות לגבי התחושות שלהם, שאלו אותם מה יעזור להם להתמודד ולמה הם זקוקים מכם. זכרו שמותר להרגיש הכל והכוח שלכם יחד כמשפחה הוא כוח העל שיעזור לכם להתמודד עם הימים המתוחים.
7. שמרו על קירבה פיזית לילדים – זה טוב להם (וגם לכם)
זה הזמן למבט עיניים חיובי, חיבוקים ארוכים ונשיקות מדגדגות שעושות נעים ומאפשרות לגוף להפריש הורמונים מרגיעים. כשאתם מחבקים את הילדים שלכם אתם גם מקבלים חיבוק שגם אתם זקוקים לו. אל תקטינו בחשיבותו של מגע, הוא נוסך ביטחון. שינה יחד עם הילדים תרגיע אותם וגם אתכם. כשוך הקרבות אפשר יהיה לאט לאט לחזור לשגרה, כרגע חשוב להרגיש את הביחד שנותן גם לילדים וגם לנו כהורים כוח.
8. שימרו על הנפש שלכם, של הילדים ושל בני הנוער שלכם!
כמה שפחות חדשות ורשתות חברתיות
מנעו מילדים ומבני נוער צעירים לצפות בחדשות מפחידות על המלחמה כי זה לא תורם וזה מחליש את הנפש. לעומת זאת, ספרו להם סיפורים והראו להם תכנים חיוביים בעיקר על החוזק והמורל הגבוה שלנו כעם , תכנים עם מה שנקרא "מנה הגונה של אופטימיות". זה מחזק ונוסח בהם ביטחון שהמבוגרים שסביבם שומרים עליהם ושהם בטוחים.
שימו לב לבני ובנות הנוער המחזיקים בידיהם מכשירים ניידים וחשופים באופן בלתי מבוקר או מתווך לסרטונים ותכנים שעלולים להיות קשים משהנפש יכולה להכיל. הסרטונים והעדויות שאנחנו נחשפים אליהם כרגע הם גדולים משהנפש שלנו יכולה להכיל ואם לנו קשה אז לילדים שלנו בטח ובטח. הם לא מבינים את המשמעויות ורוצים כמונו לדעת מה קורה ולהרגיש חלק ולכן יש לנו כהורים תפקיד חשוב בשמירה על גבולות ושיח שמדריך ומסביר להם על המצב, הורידו טיקטוק ואינסטגרם או חיסמו אותן בניידים שלהם והציבו את הגבולות באופן נחוש ורגיש, שמרו להם על הנפש , אפשרו שיח עם חברים בווטסאפ ואל תכעסו כשהם מתוסכלים מההגבלה כעת– נסו להבין אותם ובעתיד הם יעריכו את הגבול שהצבתם עבורם.
זכרו שהתעדכנות בלתי פוסקת בחדשות נותנת לנו איזשהו מענה מדומה של שליטה כאילו אנחנו עושים משהו ולוקחים חלק במה שקורה, בפועל, אנחנו מחלישים ומעייפים את עצמנו ולא משאירים לעצמנו כוחות לעצמנו ולילדים שלנו שזקוקים לנו. הדבר הנכון הוא להתעדכן במינון ששומר על בריאות הנפש (פעמיים או שלוש ביום). בשאר הזמן להיות עסוקים בדברים מועילים ותורמים לאווירה המשפחתית ולילדים.
אומנם ליבנו שבור אבל הרוח שלנו חזקה מתמיד ואת זה חשוב לזכור ולשדר לילדות ולילדים שלנו!
נקווה לימים של שקט.
