נשמע פשוט? לא תמיד. בפועל, ילדים רבים מתקשים בהשתלבות בשדה החברתי והורים רבים חשים שאין להם את הכלים להבין את הילדים ולעזור להם להגשים את הפוטנציאל החברתי שלהם. אם אתם נמנים עם ההורים שרוצים לעזור לילדיהם למצוא את מקומם בחברת הילדים בצורה טובה וחיובית, האימון הבא הוא בשבילכם.
כשנולד לנו ילד אנחנו מלאי ציפיות, תקווה ורצון אמיתי שיתפתח כצורה מיטבית ויוכל להשתלב ביתר קלות בבוא העת בשדה החברתי. כדי לעזור לילד להשתלב בשדה החברתי עלינו להבין איך פועל השדה החברתי ומה עוזר לילדים למצוא את מקומם בו.
השדה החברתי הראשון של הילד הוא הבית. בבית הוא לומד הכל על דרכי ההתנהלות בחיים החברתיים, הוא צומח ומתפתח ויוצא אל העולם החברתי עם המסקנות החשובות ביותר שאסף על יחסים ועל הדרכים שלו להרוויח לעצמו מקום וערך בין בני האדם (ראשונים כאמור הם בני המשפחה שלו, ההורים והאחים ואחריהם יבואו כל השאר).
מהן אותן המסקנות? הילד או הילדה מתבוננים על השדה החברתי של המשפחה ועל המקום שלהם בתוכו ולומדים: מי אני ואיך אני מרוויח לעצמי מקום של שייכות וערך? מהו העולם והאם הוא מקום שבטוח להתנסות בו באופן אקטיבי או שעלי לעשות זאת בדרכים אחרות? מיהם האנשים האחרים ואיך בונים איתם קשר ויחסים? איך משתפים פעולה? איך מסתדרים עם אחרים? מה עושים כשיש קונפליקט? ועוד….
המסקנות מכל השאלות האלה ועוד רבות אחרות מתגבשות למעין "מפת דרכים" פנימית הנוצרת אצל הילד, והיא תהפוך להיות הדרך הייחודית שלו להשתייכות בשדה החברתי.
את המסקנות הללו הילד אורז יפה ופועל לפיהן והן הופכות להיות סט המיומנויות והכישורים הבסיסי, בעזרתו הילד מתמודד עם משימת החיים החברתיים, בתחילה בתוך המשפחה ולאחר מכן מחוצה לה.
כך לשם המחשה, אם התרגל למציאות בה ההורים עסוקים בו מבוקר עד ליל-בלרצות אותו, לשמח אותו ולעשות אותו מאושר וכשקשה לו אז הם מקפידים "לסדר את המציאות" כדי להקל עליו. הילד עשוי ללמוד שהוא אמור להיות במרכז העניינים ושכך החיים אמורים להיות..מכאן, הוא חותר ומנסה להרוויח את המקום החברתי שלו בדיוק באופן הזה גם בשדה החברתי שמחוץ לבית. זה יצליח לו חלקית בלבד שכן הוא ייתקל באנשים ומצבים בהם לא כל העולם יעשה כדברו. אז עלול להיווצר לו קושי להשתלב, לשתף פעולה ולהרגיש שייך.
לשם הדוגמא, ניקח לעומתו ילד הגדל בבית שמתוך האווירה, היחסים (עם ההורים ועם האחים) הוא לומד שהוא חשוב אבל לא היחיד, שיש ערך לתרומה, לשיתוף פעולה בין אנשים החולקים חיים יחד, לומד שיש חשיבות לגמישות, שהוא אומנם אדם אחד יחיד ומיוחד אבל גם חלק מקבוצה, שהוא לא מושלם והוא יכול גם להתנסות ולטעות יש סיכוי שהוא ילמד על עצמו שהוא יכול להיות משתתף פעיל שנתרם אבל גם יודע לתרום לחברה ואת המסקנות הללו הוא יתרגם גם בשדה החברתי.
כך או אחרת, בתוך אינסוף הדוגמאות האפשרויות, אותן דרכי הפעולה (הלא מודעות) שמגבש הילד עובדות יותר או פחות בחיים החברתיים, וכשאנחנו ההורים נתקלים בקשיים אותן חווים הילדים שלנו אנחנו רוצים לעזור להם להתמודד ולהרגיש טוב יותר ביחסים החברתיים שלהם. הדרך לעשות זאת היא על ידי אימון בהרחבה של המיומנויות שהילד או הילדה עדיין לא סיימו את ההתפתחות שלהן על מנת שיוכלו לקחת חלק חיובי תורם ומועיל בחיי החברה.
האימון הזה יתמקד בתכונות, כישורים ומידות טובות שכדאי לפתח בכל ילד בכל בית כך שיסייעו לו בתפקודו בשדה החברתי.
יכולת חברתית היא מיומנות נלמדת שיש לעזור לילדים לפתח
הילדים זקוקים מאיתנו לעזרה בפיתוח המיומנויות החברתיות שלהם, החיים החברתיים דורשים תכונות כמו אמפתיה, ראיית האחר, שיתוף פעולה, אכפתיות, יכולת שיח ותקשורת ועוד' .להורים יש את הזכות והחובה לעזור לילדים לפתח את המיומנויות האלה בתוך הבית, להאיר עליהן זרקור חיובי ולעודד אותן כך שהילדים ילמדו שתכונות ויכולות אלה הן חלק ממי שהם. ילד שלומד לפתח את התכונות האלה בבית יצליח לעשות בהן שימוש גם ביחסים עם חבריו.
פינוק פוגע ביכולת התפקוד בשדה החברתי
הורים בימינו עושים מאמצים גדולים להקל על הילדים (ועל עצמם) – חושבים בשבילם, מתערבים בענייניהם, פותרים להם מחלוקות וקשיים וכו'. תוסיפו לזה את העובדה שהכל זמין נגיש ובא בקלות וקיבלתם ילדים שנמנע מהם אימון חשוב בפיתוח היכולת שלהם להסתדר עם אחרים ולהתמודד עם החיים האמיתיים. פינוק שם את הילד במרכז באופן מוטעה ולכן פוגע בהתפתחות הרגש החברתי של הילדים והופך אותם לכאלה שאין להם כל עניין באף אחד למעט הם עצמם כאשר תשומת הלב שלהם מכוונת אך ורק לשלומם ולרצונם ותכונה זו מקשה על רכישת חברים. מה לעשות? ככלל נאמר שכל מה שהילד יכול לעשות, לחשוב, להרגיש, לפתור ולהתמודד בכוחות עצמו (בבית ומחוצה לו) כדאי שיעשה זאת. על הורים כדאי לעודד את הילדים ליחסים חברתיים לא מושלמים, לא להתערב בקונפליקטים ומחלוקות ולעודד את היכולת של הילדים להתמודד, מדי פעם בעזרתנו, אבל בעיקר עם הכוחות שלהם עצמם.
אמנו את הילד לפתח את הביטחון שלו בעצמו
השתלבות בחיים החברתיים הופכת להיות קלה יותר כשלילדים יש ביטחון בעצמם ובמי שהם, לשם כך עלינו לעזור לילדים להכיר את עצמם כדי שירגישו שיש להם מה לתרום לחברה שהם חלק ממנה. כדאי לזמן לילדים בתוך הבית הזדמנויות מגוונות לעשייה ולתרומה מהמחשבות והרעיונות שלהם. כשילדים מרגישים ביטחון בעצמם הם פנויים ללמידה ופתוחים ליצירת קשרים עם אחרים. ביטחון עצמי הוא לא יעד, הוא תוצר של דרך, של עשייה, התנסות, טעות ולמידה ממנה, את כל אלו כדאי שהילדים יחוו גם במרחב של היחסים החברתיים. ההליכה בדרך היא שמפתחת יכולות ומיומנויות שיסייעו לילד להשתלב בחיים שמחוץ למשפחה.
בחנו את עצמכם: האם אתם חברותיים?
גם בנושא הזה לא נוכל לחמוק מהחשיבות של דוגמא אישית שכן ההתנהגות החברתית שלכם והאופן בו אתם מסתדרים ומנהלים את יחסיכם עם בני אדם אחרים היא המודל הראשון והמרכזי ממנו הילד רואה ולומד. עצרו רגע לחשוב: האם הבית שלכם פתוח? האם הילדים רואים אתכם נפגשים עם חברים? מה היחס שלכם לבני המשפחה המורחבת? איך אתם מתייחסים לחברים של ילדיכם כשהם מגיעים לבקר? שאלות אלו הן שאלות שחשוב לתת עליהן את הדעת כיוון שמתוך הדוגמא האישית הילדים לומדים, מחקים ומיישמים גם בחייהם.
אז מה למדנו?
- השדה החברתי הראשון של הילד הוא הבית. בבית הוא לומד הכל על דרכי ההתנהלות בחיים החברתיים, הוא צומח ומתפתח ויוצא אל העולם החברתי עם המסקנות החשובות ביותר שאסף על יחסים ועל הדרכים שלו להרוויח לעצמו מקום וערך בין בני האדם
- האדם הוא ייצור חברתי ומכאן שכל ילד וילדה חותרים להרגיש שייכים ושיש להם מקום וערך בתוך הקבוצה החברתית. כל הילדים רוצים להרוויח את התחושה הזו בדרך חיובית אבל לא כולם מצליחים (מסיבות שונות) ולכן לעיתים ינקטו (בטעות) בדרכים מוטעות להרוויח את המקום שלהם בחברה. התפקיד שלנן כהורים הוא לעזור לילדים למצוא את מקומם בדרכים טובות ולאפשר להם מרחב להתאמן בהן.
- יכולת חברתית היא מיומנות נרכשת שיש לעזור לילדים לפתח . עזרו לילדים לפתח תכונות שחשובות לחיים החברתיים – ראיית האחר, אמפתיה, דחיית סיפוקים, יכולת שיתוף פעולה והתחשבות. כל אלה יסייעו להם להסתדר טוב יותר עם אחרים.
- פינוק פוגע ביכולת התפקוד בשדה החברתי . והופך אותם לכאלה שאין להם כל עניין באף אחד למעט הם עצמם, תשומת הלב שלהם מכוונת אך ורק לשלומם ולרצונם.תכונה זו מקשה על רכישת חברים. עודדו את הילדים על כל מחווה של עשייה והתמודדות עצמאית, על כל יכולת שלהם למצוא פתרונות למצבים משתנים, שבחו על היכולת להתפשר, להתחשב ולהביע את רצונם תוך התחשבות ושיתוף פעולה עם אחרים.
- אל תיקחו חסות יתר על השדה החברתי של ילדיכם. חסות יתר והגנה מוגזמת בשדה החברתי יוצרת אצל ילדים את הרושם שהם חלשים ולא מסוגלים ושמישהו אחר אמור לסדר להם את המציאות החברתית כך שתתאים להם. לא רק שזה לא נכון אלא שזה פוגע בתחושת הערך ובביטחון שלהם בעצמם וביכולת שלהם לפעול. אז, עשו אתם פחות וסמכו על היכולת שלהם להסתדר, זכרו שמטעויות ומקשיים לומדים והיו שם לצד הילדים כדמות שיותר מעודדת ופחות מגוננת.
- שמשו דוגמא אישית . רוצים ילדים חברותיים? הדגימו מודל של בית פתוח, ארחו חברים שלכם ושלהם, הדגימו עזרה הדדית, התחשבות ואכפתיות, הראו לילדים גם מה אתם עושים במצבים שבו נדרש פתרון מחלוקת או מה אתם עושים במצבים בהם קשה לכם. דוגמא אישית שלכם לצד התנסות של הילדים היא הדרך הטובה ביותר להתפתחות ולמידה.
- הדרך היחידה להתאמן ביחסים עם אחרים היא להתנסות בהם. זה לא יהיה מושלם אבל זה יהיה מלמד. אז אם כשמתארח חבר יש מריבות או קשיים להסתדר, זה לא אומר שהילד שלכם לא יכול, זה פשוט אומר שהוא עדיין לא סיים לפתח מיומנות שנדרשת (למשל: דחיית סיפוקים או יכולת לשתף פעולה גם כשהדברים לא כמו שהוא רוצה וכו')
- השתלבות במשחק קבוצתי היא לא עניין קל אפילו לילדים "חזקים" חברתית, לא כל שכן לילדים שחווים קושי – כהורים, עודדו את הילדים שלכם כל ניסיון לקחת חלק בקבוצה ולא רק על הצלחה, ועיזרו להם להבין שדחייה או אי הסכמה אין פירושה כישלון אלא ניסיון אחד מיני רבים שלא צלח היום, אבל נין ללמוד ממנו ולהצליח טוב יותר מחר.
