תפקיד הורי חשוב ביותר הוא להיות ברורים לגבי החוקים והגבולות בבית, מתוך מקום אוהב שמבקש ללמד אותם שיש להם יכולת להתמודד עם החיים גם במקומות הקשים בהם החיים הם לא "תוכנית כבקשתך". מהם חוקים וגבולות ואיך מציבים אותם?

חוק הוא כלל של "עשה" או "אל תעשה" שתקף לכלל בני הבית. חוקים לא נקבעים "סתם כך" בשליפה "מהמותן". ביסוד של כל חוק יש ערך שחשוב לכם כהורים וכמשפחה. הערך תקף לכולם וכמוהו החוק, למשל: "בבית שלנו לא פוגעים באחרים ולכן אין אלימות", "בבית שלנו חשובה שינה טובה ולכן כל אחד ישן במיטה שלו" וכדומה. בפני החוק כל בני המשפחה שווים והוא תקף לגבי כולם (כי הערכים משותפים לכולם).

מהו גבול? גבול הוא האופן בו מיישמים את החוק בפועל והמטרה של גבולות היא להסדיר את ההתנהלות היומיומית בבית ובמשפחה. לעומת החוקים, גבולות לא שווים לילדים ולהורים (שעת השינה, זמני מפגשים עם חברים ועוד) ויש צורך להתאים את הגבולות לגילו וליכולתו המשתנה של הילד. לדוגמה: אם החוק אומר שכל אחד הולך לישון במיטה שלו כי שינה טובה חשובה לבריאות של כולם (ערך ששווה לכל בני המשפחה) אז היישום (הגבול) יהיה למשל: בן ה-4 יילך לישון בשעה 20:00, בן העשר בשעה 21:00 וההורים אחרונים אחרי כולם.

המטרה המרכזית של חוקים וגבולות היא ללמד את הילדים לחיות בחברה שבה כל אחד הוא יחיד ומיוחד המתאמן בביטוי הייחודיות הזו בצורה הטובה ביותר במסגרת המרחב של מה שאפשר או אי אפשר לעשות בחיים החברתיים במשפחה ומחוצה לה.

אתם ההורים שבו יחד וגבשו את החוקים והגבולות החשובים לכם. כדי לוודא למה חוק כזה או אחר חשוב לכם, הבהירו לעצמכם מהו הערך שעומד בבסיס כל חוק שלכם (זה יעזור גם לכם וגם לתקשורת טובה יותר של החוקים והגבולות לילדים שלכם). לאחר שקיבלתם החלטה, כנסו שיחה משפחתית ושתפו את הילדים בהחלטות שלכם. אל תנהלו תקשורת "משימתית" ודיבור של "מפקדים בצבא" מעל הראש של הילדים, אלא צרו אווירה שבה אתם הופכים את הילדים ל"שותפים לרעיונות", הסבירו את הערכים וצרו אווירה חיובית. זהו צעד ראשון בדרך לשם.

כדי להצליח צריך הילד לגדול במרחב בטוח שבו יוכל לבטא את ה"אני" שלו תוך התחשבות בחוקים ובגבולות המשפחתיים והחברתיים ותוך הכרה בכך שיש גם "אחרים" בעולם. זוהי משימת חיים חשובה שכדי לצלוח אותה אתם חייבים להציב חוקים וגבולות​

ללא מי שמוביל את הדרך, המרחק לבלגן ואפילו כאוס קצר. ללא מסגרת המקלה על החיים ומאפשרת צמיחה תקינה, הילדים המתעוררים בכל בוקר לבדיקה מחודשת של החיים: היכן הגבול? מהו מצב הרוח של אבא או אימא? מי יחליט? זה מבלבל ומעייף והדבר יבוא לידי ביטוי בהתנהגות שלהם. ילד צעיר לא אמור להנהיג את הדרך, לשם כך יש הורים.​

ילדים שמתקשים עם גבולות בבית עלולים לחוות קשיים בהסתגלות למסגרות שמחוץ לבית כמו בית הספר, חוגים, צבא וגם מקומות עבודה בעתיד הבוגר. המפגש בין ההתנהלות לה הילד רגיל במסגרת המשפחתית (בית ללא גבולות) לעולם האמיתי (שבו יש חוקים, גבולות ונורמות) כל כך גדול עד שהילד עלול להתקשות מאוד להסתגל אליו.​

ילדים לא יכולים ללמוד רק מאמירות של "לא", "די" ו-"מה לא לעשות", אלא זקוקים שנאמר להם גם "מה כן": "אתה לא יכול לאכול עוד שוקולד, אבל אם אתה רעב אני יכול לחתוך לך תפוח או להכין חביתה" או "אתה לא יכול לדחוף אותי כשאתה כועס, אתה יכול לומר אני כועס וגם לבכות או לצעוק, אבל לא לדחוף".

לסיכום: ילדים זקוקים לפְּנִיוּת כדי להשיג את ההישגים ההתפתחותיים שלהם מבחינה קוגנטיבית, רגשית, פיזית, לימודית וחברתית. בהיעדר חוקים וגבולות, ומכיוון שהם זקוקים להם, הם ייקחו באופן טבעי את ההגה לידיים (כי מישהו צריך לעשות את זה) וינסו להנהיג סדר כלשהו משלהם. מה הבעיה? זה לא תפקידם של ילדים, אלא של הורים. בדיקת הגבולות והחוקים גוזלת המון אנרגיה ומרץ, של הילד וגם של הוריו ומשפחתו, ומותירה את כולם כועסים, מבולבלים, עייפים ומתוסכלים ופחות פנויים למשימות החיים. ילדים החיים בסביבה עם חוקים וגבולות ברורים (לא נוקשים) יצליחו לפתח מיקוד שליטה פנימי, ילמדו לפעול היטב בחברה ולא יחפשו את "השוטר החיצוני" שיגיד להם מה לעשות ומה לא, מה מותר ומה אסור – הם ידעו לפעול "לשים גבול לעצמם".​