אבאל'ה בוא ללונה פארק

​איש אחד חזר הביתה מהעבודה בשעה מאוחרת, עייף ומרוגז ומצא את בנו בן החמש מחכה לו בפתח הבית:
"אבא, אפשר לשאול אותך שאלה?"
"בטח, מה העניין?" ענה האיש.
"אבא, כמה כסף אתה מרוויח בשעה?"
"זה לא העסק שלך, למה בכלל אתה שואל שאלה כזאת?" השיב האב בכעס.
"אני פשוט רוצה לדעת. בבקשה ענה לי. כמה כסף אתה מרוויח בשעה?" הפציר בו בנו הקטן.
"אם אתה ממש רוצה לדעת, אז אני מרוויח 100 שקלים בשעה".
"אהה", אמר הבן הקטן בראש מורכן ואז הוא הרים את ראשו:
"אבא, אתה יכול בבקשה להלוות לי 50 שקלים?"
האב רתח: "אם הסיבה היחידה בגללה שאלת את השאלה הזאת, היא כדי לקבל קצת כסף בשביל לקנות לעצמך צעצוע מטופש או איזו שטות אחרת, אז לך עכשיו ישר לחדר שלך, תכנס למיטה ותחשוב בבקשה, למה אתה מתנהג בכזאת אנוכיות. כל יום אני עובד שעות רבות וקשות כל כך ואין לי זמן להתנהגות ילדותית מהסוג הזה."

הילד הקטן הלך בשקט לחדרו וסגר את הדלת.

לאחר שנרגע, החל האב לחשוב שאולי היה קצת קשוח מדי עם בנו. אולי יש משהו שהוא באמת צריך לקנות עם ה-50 שקלים האלה? והאמת היא, שהוא לא מבקש כסף לעיתים קרובות...

הוא ניגש אל החדר של בנו ופתח את הדלת: "חשבתי שאולי הייתי קצת קשוח אתך קודם" אמר האב, "היה לי יום ארוך והוצאתי את כל הכעס שלי עליך, הנה לך 50 שקלים".
הבן הקטן התיישב במיטה וחייך.
"תודה, אבא!" הוא קרא. אז הושיט את ידו אל מתחת לכרית והוציא משם מספר שטרות מקומטים.
"למה אתה צריך עוד כסף, אם כבר יש לך?" רטן האב.
"כי לא היה לי מספיק" ענה הבן, "אבל עכשיו יש לי. אבא, יש לי עכשיו 100 שקלים.
האם אני יכול לקנות שעה מזמנך? בבקשה, בוא מחר מוקדם הביתה, אני רוצה לאכול יחד אתך ארוחת ערב..."

האם אפשר גם אחרת?

סיפורו של דוקטור גל דובנוב-רז  נותן לנו נקודת מבט אחרת על הסוגיה:
ד"ר דובנוב-רז הינו רופא ילדים, רופא ספורט ובעל תואר שני בתזונה.
עובד כרופא בכיר במשרה מלאה במחלקת ילדים בבית חולים (40 שעות שבועיות), הכוללות לעתים עבודה בערבים ובסופי שבוע. בנוסף, מנהל את מרפאת הספורט בבית החולים, ומפעיל פרויקטים שונים בביה"ח ומחוצה לו בתחומי אורח חיים בריא.
עקב השכר הנמוך יחסית של בית החולים, הוא עובד בנוסף כרופא ילדים בקופ"ח וכרופא ספורט במרכז לרפואת ספורט "מדיקס" בהדר יוסף.
כדי להישאר בעניינים הוא מקפיד לקרוא ולהתעדכן במאמרים מהחוברות החשובות בתחום הרפואה. 
נשמע מעל ומעבר. אבל רגע, זה לא הכל. ישנה, לא תאמינו, גם הקריירה האקדמית: דובנוב-רז הינו מרצה בכיר באוניברסיטת ת"א, מלמד סטודנטים באוניברסיטה ובבית החולים, מנחה תלמידים לתארים מתקדמים, מבצע עבודת מחקר, ומפרסם מתוכן מאמרים בחוברות מקצועיות.
הוא מעיד על עצמו שהוא שאפתן, רוצה להתקדם הרבה ומהר, ולכן מאוד פעיל בתחום זה. כמו בכל תחום, יש גם כאן תחרות, "ואני אוהב לנצח...".

זה המקום לציין שד"ר דובנוב-רז הוא אב לארבעה ילדים מקסימים בגילאי 14, 11, 5.5 ושנה (ונשוי באושר, הוא מבקש להוסיף).

"בעבר היה לי יותר זמן למחקר וכתיבה, כשהיו פחות ילדים, והם הלכו לישון מוקדם יותר. בשלב מסוים הייתי צריך לקבל החלטה איזה אבא אני רוצה להיות.
לא היה לי קשה. היה ברור לי שעלי הילדים שלי לא יגידו משפטים כמו: "אבא לא היה בכלל בבית", אבא? אין לו מושג מה קורה", "לאבא לא היה זמן בשבילי", "במה אבא עובד? אבא ישן.." וכן הלאה.
אז עשיתי קצת סוויץ' בראש, וקיבלתי החלטות".

שתף בכמה טיפים טובים, אני מבקשת ממנו.

בשמחה. למשל:
בשעות שהילדים ערים ואני בבית, אני אב נוכח. מדבר, מקשיב, עוזר במה שצריך. שעורי בית? בשמחה. ועדיף מתמטיקה..
לא רוצה להחמיץ את הזמן איתם. לענייני הקריירה יש מספיק זמן מעשר בלילה עד הבוקר. זה הזמן שלי.
לתת תשומת לב לכל אחד, לפי צרכיו. עם הקטנצ'יק אני משחק 'קוקו', עם האמצעיים מקריא סיפור לפני השינה או משחק קצת כדורגל, ועם הגדולה -  טוב כאן מדובר בהסעות בעיקר..אבל זה זמן איכות של כמה דקות להכיר את שמות החברות, לאן הולכים, ואיזה שירים הכי נחשבים כרגע.
לא להגיד "אני עובד עכשיו", אלא אם ממש אין ברירה. אם ילד מספר חוויה מהגן– אני מסתובב ומקשיב!
אני משתדל להביא מהגן/ אל הגן כשאפשר, ללכת למסיבות של הכיתה, להכיר את הילדים ההורים האחרים. ללכת ליום הורים. ללכת לשוט בירקון באמצע השבוע אם ילד מבקש, או להכין ריבת בצל יחד. אין סוף לדברים שאפשר לעשות יחד – פשוט צריך להחליט שאנחנו שם.

"ואז, כשכולם כבר ישנים – נדלק המחשב - והקריירה ממשיכה ... סה"כ מדובר בכמה שעות שינה פחות, מה זה מול זמן איכות עם הילדים"? מסכם ד"ר דובנוב-רז

זוכרים את בדיקת האולטרסאונד הראשונה, בה ראיתם את בנכם מוצץ אצבע? כמה מכם הבטיחו לעצמם באותו הרגע  להיות לו חבר, לא לגדל אותו כמו שאבא שלכם גידל אתכם: רחוק, עסוק, לעולם לא פנוי. כמה פעמים הבטחתם לעצמכם שלא תסתפקו בלנשק את התמונה שעל שולחן העבודה במשרד במקום לומר לילה טוב ולהקריא סיפור?
ועם יד על הלב, כמה מכם, שנים אחרי, מגלים שיום יום אתם מפרים מחדש את ההבטחה הזו ?

שאלת השאלות, שכל אחד ייתן עליה את הדעת ואת התשובה לעצמו (ולזוגתו) היא : איזה אבא אני בוחר להיות ?

תרשו לנו רק להזכיר לכם שני דברים:
1. זה שיש לך ילדים לא הופך אותך להורה, כמו שזה שיש לך פסנתר לא הופך אותך לפסנתרן...
2. כדי להיות בזיכרונות של ילדיכם מחר, עליכם להיות בחייהם היום.

לא באנו לנקוט עמדה או להיות שיפוטיים. אבל אם באמצעות הכתבה הזו גרמנו לכם לעצור
 רגע ולחשוב – דיינו.